שמעתי השבוע ברדיו את השיר המקסים והעצוב "האהבה מתה" וישר הופיע לי דימוי בראש של ורד אדמדם נובל לו לאיטו...
זה נכון, לפעמים האהבה באמת מתה. אבל שורדים. וממשיכים הלאה. כי אהבה זה חשוב, וזה מדהים, אבל זה לא הכל. אסור שזה יהיה הכל.
כל אחד, לפני שהוא מוצא אהבה, צריך ללמוד לחיות עם עצמו, וליהנות עם עצמו, ולאהוב להיות לבד לפני שאוהבים להיות ביחד.
הרי לכולם נשבר הלב, וכולם (טוב, הרוב הגדול) מתגברים על זה, וממשיכים הלאה. ומוצאים אהבה חדשה. יותר טובה, ויותר גדולה. מותר להיות עצובים כשהאהבה מתה. אבל אסור להשאר עצובים.
חוץ מזה שכשאין לך אהבה אתה מת למצוא אותה, וכשיש לך אהבה כבר 20 שנה אתה מתגעגע לפרפרים של הפעם הראשונה. ככה שבעצם אנחנו אף פעם לא מרוצים. בני אדם טיפשים שכמותנו.
האהבה מתה
ביצוע: תמר גלעדי
מילים ולחן: אריאל הורוביץ
שנינו ישבנו לצידה
ובלי מילים החזקנו בידה
כמה שנים היא רעדה
והאהבה מתה
מה שניסינו לא הלך
בסוף היא היתה חיוורת כל כך
הוצאנו אותה לאוויר הצח
אבל האהבה מתה
רוח קרה חדרה אל החדר
ואל העצמות
כלום לא קרה, נלך עם העדר
של כל הנשמות
שממלמלות
האהבה מתה
אין בעיתון שום הודעה
כי בכל יום, כל שעה
איפה שהוא בעולם
האהבה מתה
וברדיו לשדרן
יש גם היום מצב רוח מצוין
הוא לא שמע שאצל כולם
האהבה מתה
*התמונה צולמה ע"י ליעד קליין
*התמונה צולמה ע"י ליעד קליין
מקסים